בעשור האחרון רוב בתי הספר התיכוניים בארץ הם בתי ספר עיוניים. תלמידים המסיימים את לימודיהם ביסודי באופן אוטומטי עוברים לחטיבה הביניים ומשם לחטיבה העליונה.
המיפוי הראשוני נעשה רק בכיתה ח’ וגם הוא חלקי ביותר. בעבר בתי הספר התיכוניים היו מחולקים לבתי ספר עיוניים ובתי ספר מקצועיים. כל תלמיד בסיום כיתה ח’ הופנה למסלול המתאים לו. בתי הספר המקצועיים נתנו מענה למגוון רחב של אפשרויות מקצועיות, דבר שלא קיים היום. בסוף שתיים עשרה שנות לימוד יצאו התלמידים עם תעודת בגרות ותעודה מקצועית, או לחילופין תעודת בגרות חלקית ותעודת מקצוע.
כיום בתי הספר העיונייים אינם נותנים מענה לכל אותם תלמידים שאינם מסוגלים לסיים את לימודיהם העיוניים. לא זאת בלבד , שאינם מסיימים את בית הספר עם תעודת בגרות גם שום תעודה מקצועית נוספת אינה בנמצא. לאחר השחרור מצה”ל , אותה אוכלוסיה מוצאת עצמה חסרת תעודות, ונאלצת להסתפק בעבודות זמניות ולא איכותיות.
נשאלת השאלה מדוע משרד החינוך ממשיך בשיטה שהוכיחה עצמה ככשלון??? מדוע לא ניתן למצוא מסגרת לתלמידים הרוצים ללמוד מקצוע? הרי הרווח שלנו הוא כפול. אותה אוכלוסיה גם לומדת ומתמקצעת וגם משתלבת בהמשך בשוק העבודה.
המורים בבתי הספר התיכוניים זועקים “הצילו” , אך אין קולך ואין שומע. תלמידים שאינם מסוגלים לשבת וללמוד לימודים עיוניים 7-8 שעות ביום, יושבים בכתה , משועממים, מפריעים, ועוד בסוף המורה “אשם” על כך שאינו מצליח לגרום להם ללמידה, ולהובילם לבגרות הנכספת.
חייבים להפסיק עם השיטה הכושלת הזו. מערכת החינוך חייבת להבין שלא כל התלמידים מסוגלים ללמוד לימודים עיוניים ותעודת בגרות מקצועית לא פחות חשובה מתעודת בגרות רגילה, שאין לה שום ערך לאותם תלמידים שלא מתכוונים להמשיך ללימודים אקדמאיים. רבים וטובים מעדיפים לעסוק בחשמל ואלקטרוניקה, ובמכונאות ומה שליבם חפץ. חייבים להפסיק ולהכריח תלמידים ללמוד את מה שלא מעניין אותם. ההיפך הוא הנכון, חובתנו לגרום להם לצאת אחרי שתיים עשרה שנות לימוד עם מקצוע שהם אוהבים וירצו להמשיך בו ולבנות את עתידם כאזרחים עובדים במדינת ישראל.
הכותבת היא חברת ועידת מפלגת העבודה ומתמודדת בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-19
תאריך פרסום:21/10/2012