מיקי רוזנטל תמיד רצה לשנות את העולם. עד לפני כמה חודשים הוא היה עסוק בלהסביר לכולם למה לא יכנס למגרש הפוליטי, ומדוע הוא מעדיף לשנות דרך הטלוויזיה. אבל לפני שבועיים חלה התפנית. הוא התחיל בהצהרות – הוא כינה את ביבי נוכל והצהיר שלא ישב בממשלה עם דרעי ואולמרט. בהמשך השבוע הוא כבר נשמע אחרת
מתוך כתבתו של שי גל ב-mako
זה היה שבוע שמיקי רוזנטל ככל הנראה לא ישכח בחיים. הוא התחיל אותו כעיתונאי, באולפני הטלוויזיה. בסביבה המוכרת והטבעית לו, אבל הראש כבר היה במקום אחר – במגרש הפוליטי. אחרי 28 שנים הוא החליט לעזוב את העיתונות – ולחצות את הקווים, למקום שבו הפה הגדול שלו עלול להיות בעיה – אך גם יתרון.
כבר בשלב הזה הוא הבטיח שלא ילבש חליפות או עניבות. הוא לא יכול להסתובב איתן, כך הוא מסביר. במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, שכינס יחד עם יו”ר מפלגת העבודה, החל מהשבוע היו”ר שלו, הוא הסתפק בחולצה מכופתרת. את ההבטחה הראשונה הוא קיים.
אבל שאר הדברים שהוא הספיק לומר בימיו הספורים כפוליטיקאי יהיו אולי קשים יותר ליישום. בעבודתו כעיתונאי, בתוכנית התחקירים “בולדוזר” או בסרטו המפורסם “שיטת השקשוקה”, הוא ביקר את המערכת הפוליטית והעסקית רבות.
“כנסת ישראל, המקום היחיד שבו העובדים קובעים לעצמם את הכל”, הוא הציג את משכן הנבחרים באחת התוכניות, “מי הפראייר שמשלם על כל זה?”, הוא שאל שם ולא המתין לתשובה, “כולנו”, קבע.
החל מהשבוע הוא כבר נמצא בצד שלהם, לא של כולנו. או לפחות לשם הוא שואף. אז מה השתנה? “אולי הגיל”, הוא אומר, “אולי השיער האפור. הבנתי שהכתבות לא באמת משנות את המציאות. ואני רוצה לשנות את המציאות עכשיו”, ניסה רוזנטל להסביר.
“כל האנשים שאהבו אותי אמרו לי – אל תלך לפוליטיקה”
הגישושים במערכת הפוליטית, הוא חשף, נמשכים כבר מספר חודשים. “כבר בסיבוב הקודם, במאי השנה, שלי פנתה אליי”, הוא תיאר את תחילת התהליך, עם הדיווחים על הקדמת הבחירות הצפויה, “היססתי. לא הספקתי לקבל החלטה. תכל’ס, את
ההחלטה הסופית, קיבלתי לפני שבועיים. זו הייתה התלבטות איומה, מהקשות של חיי”.
“כל האנשים שאהבו אותי אמרו לי אל תלך לפוליטיקה”, הוא סיפר והוסיף, “אישתי לעומת זאת גילתה הבנה יחסית – ‘גם ככה אתה עושה מה שרוצה'”.
גם בזמן הקצר הזה הוא כבר הספיק לשחרר הצהרות מול המצלמות. “אני חושב שאני יכול להיות שר חינוך פי עשר יותר טוב מגדעון סער”, הוא טען, “מעולם לא ייצגתי את עצמי כעיתונאי אובייטיקיבי. הייתי עיתונאי חד צדדי מאוד. הגון, אני מקווה, אבל חד צדדי”, ניסה להסביר.
הוא המשיך ותקף את מפלגת השלטון באופן ישיר – “מה זה הליכוד? הון שלטון וכחלון. לא במקרה נתניהו ניסה להחזיק את כחלון כי הוא עלה התאנה של הליכוד האמיתי. ביבי הוא נוכל שמצליח להתל בתקשורת”, הוא הכריז.
כנשאל על האפשרות שייאלץ בסופו של דבר לשבת עם נתניהו באותה הממשלה הוא טען – “אני לא אהיה שם. אני יודע שאסור להגיד את זה ולא חכם להגיד את זה. אני לא אשב עם ביבי ולא אשב עם ערמת הנוכלים הזו. אם אולמרט ודרעי יכולים לחזור הם שואלים…”.
גם את חבריו החדשים, אלה של המפלגה, הוא כבר הספיק לתקוף בעבר. על עמיר פרץ הוא כתב בימי מלחמת לבנון השנייה – “אני חושש שמנהלים של המלחמה הזו לא ראויים לנהל מכולת. במיוחד ההוא עם השפם”. היום הוא כבר מנסה להתחמק, ואולי להסביר “מי אמר שהתכוונתי לפרץ?”, הוא שואל בחיוך ומוסיף, “זו הייתה טעות של פרץ לקחת את משרד הביטחון. אני לא אגיד עכשיו – כן התכוונתי לא התכוונתי. לדעתי גם הוא מודה בזה”.
הקולגות למקצוע לא בהכרח מפרגנים על המהלך. חברו לערוץ 10 רביב דרוקר הסביר בחיוך שייתכן ו”הוא לא מתאים לעולם הזה”. “הוא לא יהיה פוליטיקאי גדול. ראש מפלגה וזה.. אני הייתי יכול לכתוב טורים דומים לשלו, אבל אני הייתי ממתן, מנסח טיפה אחרת, אבל הוא יש לו…”, ניסה דרוקר להימנע משימוש במילים המפורשות – פה גדול.
בין אם האמירות החד משמעיות של רוזנטל ישרתו אותו או יזיקו לו בקריירה הפוליטית, הוא עוזב את זו העיתונאית בעצב רב, אפילו בעיניים רטובות. “אני לא באמת מבין שאני עוזב את העיתונות. שכל החיים שלי הייתי פה. בלב אני עדיין פה. בעיתונות”, הוא העיד בהתרגשות על הוסיף, “בראש אני כבר כנראה שם”.
תאריך פרסום:20/10/2012