יו”ר העבודה לשעבר, ח”כ עמיר פרץ, מתמודד על ראשות העבודה, ומציב בחזית את מצעו החברתי. “אני מביט על החברה בעצב רב”, אמר פרץ במסיבת העיתונאים בתל-אביב, “חל כרסום בדברים החשובים ביותר. אני מתכוון להגיש תוכנית מקיפה, תוכנית להקמת כיפת ברזל חברתית, שתכלול הגנה על שלושת הדברים: חברה, דמוקרטיה ושלום. היא תגן על זכויות הפרט, חופש העיתונות וחופש הביטוי, נגיש שינוי בשיטת הבחירות, נטפל בפער החברתי הגדל ובחיזוק מעמד הביניים”.
“אני פונה למי ששולט במדינה: איבדתם את הפרופורציות. קפצתם לכד ענק של חמאה ורק ראשכם מבצבץ, בולעים עוד ועוד. אך לא לעולם חוסן. אתם לא רואים שאתם יכולים להיבלע שם”, הטיח פרץ. “אני לא השתנתי. נשארתי אותו עמיר פרץ, שמח בחלקו, שלא רואה את פסגת חייו בנכסיו. אני מביט אל החברה הישראלית וליבי נחמץ, מביט אל הקודים החדשים שנכנסו אליה”.
פרץ לא חסך את שבטו מראש הממשלה על פרשת “ביבי-טורס”: “אז מה אם עשו את זה קודם? זה אומר שזה בסדר, זה מגדלור של אור מוסרי?”. פרץ תקף את ראש הממשלה גם בכל הקשור לקיפאון המדיני. “נתניהו לא סרבן שלום, הוא תחמן שלום. הוא מתנהל כמו סוחר ותיק וממולח שעומד על המקח עד שהסחורה תתיישן ותגיע לתאריך תפוגה כדי לקנות אותה במחיר מציאה. ישראל משלמת מחירים שעולים מיום ליום. גם עסקת שליט ראויה להתנהלות אחרת. אני פונה לראש הממשלה: אל תפחד מדעת הקהל. אל תפחד לשלם את המחיר. צה”ל ומערכת הביטחון יודעים להתמודד עם מחבלים שדם על ידיהם”.
“ראש הממשלה חלש וכנוע, שבוי בידי שר החוץ שלו. הוא מגיב ברפיסות, מגיב לא מגיב, מגבה לא מגבה. ככה זה מתנהל. ליברמן מכסח, וביבי מורח. אני מביט על הדמוקרטיה הרגישה שלנו. כמה חובטים בה? כמה חוקים עם ריח גזענות עברו במושב האחרון? זה הרגע שמצופה מנתניהו לעמוד על רגליו ולומר: לא עוד. לא אתן להצר צעדיהם של בני מיעוטים”. פרץ זכה לרוח גבית של חברי הכנסת איתן כבל, ראלב מג’אדלה ודניאל בן-סימון, שהתיישבו לצדו יחד עם יו”ר נעמת, טליה לבני, וראש המועצה האזורית גלבוע, דני עטר.
“ברק הפך העבודה לפודל של הימין”
גם שר הביטחון, אהוד ברק, חטף בתורו: “ב-17 בינואר התפלג ברק מהעבודה כמהלך השרדות אישי. כך נחשפנו לאחד המהלכים המדיפים ריח של שחיתות, שגם ראש הממשלה שותף לו. שקלנו להתפלג. היה לנו הרבה יותר נוח להיות במפלגה מאווררת. אך רגע לפני וידוא ההריגה של העבודה, החלטנו לתת סיכוי לשיקומה של העבודה. ברק הפך את העבודה לפודל של הימין. לא אשב בשום ממשלה שבראשה יעמוד נתניהו או מישהו מימינה לו”.
פרץ, שהיה שר הביטחון במלחמת לבנון השנייה, תיאר את מעשיו בשנים האחרונות, ולא פסח גם על ימיו כשר ביטחון: “אין לי ספק שימצאו טעויות. איני חף מטעויות. אני יכול להביט בעיניים של האזחרים ולומר: לא היו לי שיקולי אגו”, אמר. “זו היתה מלחמה שנויה במחלוקת. יש שאלות כמו האם המלחמה נפתחה מוקדם מדי, האם נמשכה זמן רב מדי. דבר אחד בטוח: רוב העם יודע שזו היתה מלחמת הצלה. לו היינו ממשיכים במדרון החלקלק, עם צבא קצוץ כנפיים וללא כנפיים, איני יודע לאן היינו באים. המלחמה הביאה שקט לצפון כמו שלא ידענו מאז הקמת המדינה. הבאנו תוכנית ששינתה את צה”ל מקצה לקצה”.
בסוף דבריו, נחנק פרץ מדמעות: “ברצוני להודות למדינתי ולעמי. ספק אם במקום אחר, ילד שגדל במעברה וצמח בפריפריה, היה מקבל את ההזדמנויות שאני קיבלתי. הרגשתי שזו זכות להקריב למען המדינה ולכאוב עבורה, ולהרגיש שהחזרתי רק מעט ממה שקיבלתי. אין הרבה מקומות שיכולתי להיות יו”ר הסתדרות, יו”ר מפלגה ושר ביטחון. לכן אני שב ומדגיש. אני מודה למדינתי ולעמי שנתנו לי את ההזדמנות לשרת אותם”.
בשנים האחרונות, לאחר שאיבד את ראשות העבודה ואת תפקיד שר הביטחון לאהוד ברק, ניסה פרץ לשקם את מעמדו הציבורי שנפגע קשות בעקבות תפקודו כשר הביטחון במלחמת לבנון השנייה. רק לאחרונה התגברה אצלו התחושה כי בציבור מתחילים להבין את פעולותיו ואת התנהלותו, וכי למעשה – בעיקר על רקע הצלחת “כיפת ברזל” – הוא זוכה לרוח גבית שלא הייתה מנת חלקו בעבר.
בחודשים האחרונים חזר פרץ לשיח הציבורי, התבטא בחריפות בנושאים חברתיים וכלכליים, ואף הוביל את השיח סביב סוגיית שכר המינימום.
פרץ חש צורך ממשי “לנקום” את ההפסד לברק בפריימריז לראשות העבודה לפני ארבע שנים, ומפגין לא-מעט חוסר הערכה וזלזול כלפי יריביו, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ’. הוא אינו מעריך את יכולותיהם להנהיג ולשקם את המפלגה.
מאידך, יריביו חוששים מיכולת הארגון של פרץ ומכישוריו הפוליטיים. הוא נודע כפוליטיקאי בעל חושים חדים, שמצליח לארגון סביבו מחנה עוצמתי ומשמעותי, כפי שעשה בעבר כשהתמודד על ראשות המפלגה מול שמעון פרס, וניצח אותו. אז הודבק לפרץ הכינוי “מפקד הארגזים”, שביטא את ההתפקדות האינטנסיבית למפלגה שיזמו אנשיו, באמצעות הבאת חברים חדשים רבים – לעתים אף תחת לחצים לכאורה.
כעת חוששים הרצוג ויחימוביץ’ כי פרץ ישוב לפעול כך ויפקוד למפלגת העבודה אלפי אנשים באמצעות מנגנון פעילים משומן ומיומן. בעבודה תוהים במי יפגע פרץ יותר – ביחימוביץ’ “החברתית”, שהוכיחה את עצמה כפרלמנטרית מצטיינת בתחום החברתי-כלכלי, או בהרצוג, שזכה לשבחים כשר רווחה ונחשב גם לבעל הבנה בתחום המדיני, אך חסר כריזמה ונחשב במערכת הפוליטית ל”חסר עמוד שדרה”.
מתוך Ynet, מאת אטילה שומפלבי מתאריך 12/04/11.
תאריך פרסום:12/04/2011