זו לא שאלת הקלון זו הנורמה הציבורית הראויה, אסור לאולמרט להיות נבחר ציבור
24.9.12
מאת: שי ברק
אהוד אולמרט, זוכה בשתי פרשיות והורשע במרמה והפרת אמונים בשלישית. היום גזר בית המשפט את דינו ותוך שקלול הנסיבות והטעמים לקולא ולחומרה, גזר על אולמרט עונש קל יחסית. יחסית, גם לדברי בית המשפט.
מיד החל מחול הפרשנים והחברים. הללו ציינו כי לא נקבע כי במעשיו של אולמרט יש קלון, הוא אף לא נידון למאסר בפועל או לעבודות שרות. הוא יכול לשוב לחיים הציבוריים. החברים והתומכים אף מצדדים בכך וסבורים כי ראוי שישוב ויפה שעה אחת קודם.
האמנם ? על פי החוק, פרשיה זו בה הורשע, אינה מונעת את שובו לחיים הציבוריים (לא אתייחס ברשותכם לתיק התלוי ועומד בפרשת הולילנד). אך מה עם הנורמה הציבורית ? בהגדה של פסח אנו קוראים בראשיתה “קדש ורחץ” רוצה לומר, עפ”י פרשנים, מי שעוסק במלאכת הקודש כמשרת ציבור, חייב לעשות זאת כשידיו נקיות.
יש מי שסבור, כי אולמרט ראוי וצריך לשוב לכהן כראש ממשלה. איני מתכוון להידרש ליכולותיו ולקדנציה שלו כראש ממשלה. הם אינם רלוונטיים לדיון. כאזרח, אני שואף לסטנדרטים אחרים ורף ערכי ומוסרי גבוה, אותו צריכים לעבור אנשי ונבחרי ציבור. אולמרט, הורשע כי בהיותו בתפקיד ציבורי, הפרת אמונים. השופטת ארד ציינה בגזר הדין כי מדובר בעבירה חמורה של איש ציבור, לא רק עניין טכני, כפי שטען אולמרט. נכון, מבחינתי איש ציבור שמעל באמון הציבור ונגוע בשחיתות, בין אם הורשע ובין אם כלל לא עמד לדין, אינו ראוי לאמוני לעולם !!!
לכשאהיה מחוקק, אפעל לתיקון חקיקה לפיו, איש ציבור שהורשע בעבירה פלילית, אותה ביצע בהיותו איש ציבור מכהן, אגב תפקידו, לא יוכל לעולם לשוב ולשמש ככזה. גם ללא חוק, ראוי כי אנו כציבור נציב סטנדרטים גבוהים לנבחרי הציבור. בכוחנו לעשות זאת. המבחן צריך להיות לא רק בהיבט הפלילי, אלא גם בנורמות הציבורית הגבוהות שעלינו לדרוש מנבחרי הציבור, לעמוד בהן. דברים דומים כתבתי באשר לאריה דרעי, עת עלתה שאלת שובו לחיים הציבוריים עם סיום תקופת הקלון.
*הכותב הוא משפטן ושליח ציבור, חבר פעיל במפלגת העבודה ומתכוון להתמודד על מקום ברשימת מועמדיה לכנסת הבאה.
הדברים, מבטאים את עמדתו האישית של הכותב.