” אני רוצה לחזור לאירוע של אתמול. כמי שהיה שם – ישבתי מאחוריך (יו”ר הכנסת חה”כ רובי ריבלין) שתיים, שלוש שורות. אתה ראית את פני העתיד, ישבת קדימה ליד המנהיג היקר, לא יכולת לראות מה שיש מאחור. ישבתי בתוך הקהל, ואני חייב לומר לך – רשמים של אדם שישב בתוך עמו, בין קציני משטרה ומשפחות אבלות – אני חייב לומר לך על התחושה של חוסר הנוחות. לא יכולת לראות את זה – וזו הזדמנות גם לומר לך שהדברים שאמרת אתמול נגעו ללב בצורה מיוחדת, יותר מאשר של האחרים – ובעניין הזה היתה תחושה של אי-נוחות. אנשים עם דמעות בעיניים, שפתאום שומעים את הזמירות האלה עבור ראש ממשלה.
וזה קורה, ותסלח לי על האנלוגיה, זה קורה כשיוצא השבוע ספר – מתורגם – של צ’סלב מילוש, סופר פולני שקיבל פרס נובל לספרות. הספר שלו, “הרוח השבויה”, ספר מונומנטלי שתורגם לעברית השבוע, כדאי לעיין בו – על מה קורה לחברות שנופלות קורבן לפולחן אישיות.
פולחן האישיות הזה, שמתחיל בראש הממשלה האחד והיחיד, ומתפתח להשתקה של ביקורת וחוסר יכולת בעצם לבקר משטר. ולכן, אדוני היושב-ראש, הלקח שלי – ואני לא רוצה להיות בוטה כפי שהאחרים היו – כמי שהיה שם, ושוב, לא יכולת לראות את זה, כי עד כמה שאני יודע אתה לא יכול להסתכל אחורה, אבל האנשים ישבו באי-נוחות. אנחנו לא מורגלים לסגנון הזה, כפי שמקובל אצל “המנהיג היקר” שזה עתה הלך לעולמו, ואצל צ’אושסקו, בחברות אחרות. ולכן, אני מביא את הסופר הזה, שאנחנו מציינים 100 שנה להולדתו, ובצדק, פרס נובל לספרות, שכתב על חברות שגולשות לתוך מקומות שפולחן האישיות במרכזם ואחריתם מי יודע. תודה רבה.”
תאריך פרסום:22/12/2011