במאמץ לטפל ביוקר המחיה, עלתה, בצדק, ההצעה להפרדת חברות האשראי מהבנקים. חשיבות המהלך היא ביכולת לייצר תחרות בשוק האשראי. טיפול במערכת הפיננסית ובדואופול פועלומי וניתוק הקשר הגורדי בין הלקוח הפרטי לבנק שלו יוזילו באופן משמעותי את עלויות האשראי.
כדי להגביר את התחרות על הלווה הקטן ולהפוך את חברות האשראי לשחקן דומיננטי בתחרות על האשראי הצרכני, בהיקפים ובריביות, אין די במהלך ההפרדה מהבנקים, משתי סיבות עיקריות: הראשונה – בלי בנק המשמש חברה אם, יידרשו חברות האשראי לשלם ריבית גבוהה יותר שתגולגל על הצרכן; והשנייה היא שבהיעדר מידע פיננסי זהה לבנקים, תתומחר ההלוואה בריבית גבוהה יותר בגלל הקושי בהערכת הסיכון.
הבנק מחזיק במידע הפיננסי המדויק ביותר על לקוחותיו (שכר, הלוואות וכדומה), כך שהוא וחברת האשראי שלו נהנים מיתרון תחרותי משמעותי במתן אשראי. רק נסו לקבל הצעה מחברת אשראי חוץ־בנקאית – מעבר לתלושי שכר ומידע אחר שתידרשו להעביר, ברור שהצעת הריבית תהיה יקרה משמעותית והמסגרת קטנה יותר. “תעודת זהות” פיננסית, לצד ההפרדה האמורה, תאפשר פנייה קלה ופשוטה לחברות האשראי, ללא צורך לחשוף מידע אישי נרחב ולעתים פולשני.
בתעודת הזהות הפיננסית של הצרכן טמונה האפשרות לחירות כלכלית ולקידום תחרות אשראי גם בשוק הקמעוני. העובדה שהבנק מחזיק במידע שהוא אינו חולק אותו עם הצרכן, היא שמונעת הפחתה משמעותית במחירי האשראי הקמעוני. הצרכן הישראלי, בהערכה זהירה, משלם 3%–5% יותר על האשראי בהשוואה למקובל בעולם. היקף האשראי הקמעוני בישראל מוערך ב–140 מיליארד שקל. מדובר במיליארדים רבים של גביית ריבית עודפת, הנובעת בעיקרה מחוסר מידע על הלווים.
באחרונה דובר על הקמת מאגר מרכזי לנתוני אשראי. רעיון זה מהווה פעולה אנטי־חברתית וטעות שיש להימנע ממנה. את חסם המידע יש להסיר באופן זהיר, תוך מחשבה חברתית על צורכי הלווה. אין לאפשר מצב שבו חברות פרטיות יוכלו לסחור במידע האישי ללא רשות הלקוח, ושהמאגר ישאב מידע לא רק מהבנקים, אלא מספקים נוספים, כמו חברת החשמל ותאגידי המים – כך שאיחורים אקראיים בתשלום, תקופות קצרות של חוסר תעסוקה, ויכוחים עם ספקים ועוד, יתורגמו בקלות לפגיעה בדירוג האשראי האישי. פגיעה כזו עשויה להימשך שנים וחוטאת למטרת המהלך – הגברת התחרות בשוק האשראי.
חשיבות המאגר ברורה, אבל לא באופן האמור. המידע הפיננסי הוא פרטי ושייך לצרכן – רק הוא יבחר עם מי לשתפו לצורך בחירת ספק אשראי. בהתאם לכך, יש לקבוע מפורשות כי חשיפת המידע הפיננסי על ידי הלקוח לא תהווה בשום אופן תנאי לקבלת הצעת אשראי או סיבה לסירוב נותן האשראי.
המתנגדים להפרדת הגופים והקמת המאגר, המתחייב אף הוא, טוענים שהשיטה עשויה למנוע מהשכבות החלשות לקבל אשראי, אך לא כך. דה פקטו, לכ–10% מהאוכלוסייה יש דירוג אשראי שלילי – בעלי חשבון מוגבל, תיקים בהוצאה לפועל או צ’קים ללא כיסוי. קבוצה זו מתקשה גם כיום לקבל אשראי. עבור מרבית האוכלוסייה העובדת, הגברת התחרות לצד השליטה במידע האישי יאפשרו יציאה לחירות פיננסית אמיתית, ויקלו על מעברים בין בנקים ופתיחת עסקים קטנים ועל ההתמודדות עם הוצאות משפחתיות בלתי צפויות.
רוצים להפריד את חברות האשראי מהבנקים? אדרבא, מהלך מבורך – אבל אם הלקוח, והוא בלבד, לא יחזיק וישתמש במידע הפיננסי האישי שלו לצורך קבלת הצעות אשראי תחרותיות, ימשיכו לעמוד הצרכנים ונותני האשראי ללא תחמושת במערכה מול הבנקים.
תאריך פרסום:20/07/2015