הנכסים האידיאולוגיים של מפלגת העבודה / דני גיגי

דף הבית » מאמרי דעה » הנכסים האידיאולוגיים של מפלגת העבודה / דני גיגי

מפלגת העבודה איבדה בשנים האחרונות את אמון הציבור בגלל פוליטיקאים נהנתנים, שזנחו את האידיאולוגיה והעדיפו את טובתם האישית על פני טובת הציבור. היום בניגוד לציפיות המפלגה התאוששה, כאשר נראה שהאידיאולוגיה של אבות המפלגה היא זאת שמנחה את המנהיגות, שמצליחה לזכות שוב באמון הציבור. המנהיגות הצליחה להחיות את המפלגה, בגלל שהיא מחזירה לעצמה את הנכסים האידיאולוגיים שהיא איבדה במהלך השנים. אם מנהיגי העבודה ימשיכו ללכת בדרך האידיאולוגית והערכית שבה הם הלכו עד עכשיו, אז נראה שנגד כל הסיכויים הדרך להנהיג את המדינה תהיה שוב סלולה.

הבחירות בפתח והיום יותר מתמיד יש סיכוי שתהיה בישראל מהפכה פוליטית, שתביא מנהיגות ערכית שלא הייתה בישראל כבר שנים רבות. מפלגת העבודה יכולה לעשות את זה, כי היא מביאה פוליטיקה אידיאולוגית שהמטרות שלה הם בראש ובראשונה ערכיות. המפלגה בהנהגה הנוכחית חוזרת להיות מפלגה אידיאולוגית שהמטרה העליונה שלה היא לחזק את החברה הישראלית, ולהוביל לבניה של בית לאומי ערכי כפי ששאפו להקים פה אבות הציונות. שלי יחימוביץ והנהגת העבודה יצליחו במשימה שלהם אם הם יחזירו למפלגה את כל הנכסים האידיאולוגיים שהיו לה ונעלמו במהלך השנים, וכפי שנראה כרגע המפלגה עושה את זה בדרך מופלאה. רדיפת הצדק החברתי, ציונות ערכית, ושאיפה כנה להשיג שלום עם שכנינו, הם הערכים שהנחו את אבות הציונות במפלגת העבודה והם הערכים שמנחים גם את הנהגת המפלגה היום בדרך חזרה להנהגת המדינה.

רדיפת צדק חברתי
מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה מהמפלגות הגדולות שיש לה אג’נדה חברתית, המבוססת על תפיסות אידיאולוגיות פילוסופיות ברורות. בשנים האחרונות מפלגת העבודה זנחה את האג’נדה החברתית לטובת מאוויים של מנהיגים נהנתנים, ורק עכשיו אנחנו רואים חזרה של המפלגה לכיוון האג’נדה החברתית. יחימוביץ החזירה את האג’נדה החברתית הזאת למפלגת העבודה, ולכן למרות שרבים ניסו לתפוס טרמפ על המחאה החברתית, מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה שמחזיקה “במתכון” שיוביל לחברה צודקת יותר. האג’נדה הסוציאל-דמוקרטית של המפלגה היא האג’נדה היחידה שיכולה להוביל להחלשת הטייקונים, לחיזוק מעמד הביניים, להגנה על חסרי הישע, ולחיזוק הסולידאריות החברתית בישראל. “תיקוני הטלאי” שמציעים המפלגות האחרות לא יפתרו את הבעיות שאיתם מתמודדת החברה הישראלית, ודרושה מהפכה אידיאולוגית אמתית בתפיסה כדי ליצור חברה שבה רווחת הפרט נמצאת בראש סדר העדיפויות. מפלגת העבודה יכולה וצריכה להביא את המהפכה הזאת, כי זה חלק מהגנום האידיאולוגי של המפלגה.

ציונות בלתי מתפשרת
הציונות לא שייכת לחוגי הימין למרות שישנו ניסיון של אנשי הימין הקיצוני בישראל לנכס לעצמם את הציונות, ולתייג את כל מי שלא מקבל את האידיאולוגיה הקיצונית שלהם כפוסט ציוני. מפלגת העבודה היא סמל הציונות והיא שואבת את ערכי הציונות שלה הן מהערכים היהודים, והן מתנועת הציונות שרבים מהוגיה הקימו את המפלגה. מדובר בציונות מיוחדת המבוססת לא רק על השאיפה להקים פה בית לאומי, אלא על הקמת בית שיהיה ערכי. אבות הציונות דיברו על “חברת מופת” על “אור לגויים” ועל חברה שמבוססת על ערכים של הדדיות ושוויון זכויות, והציונות אימצה את הערכים האלה וניסתה לבנות כאן חברה המבוססת על הערכים האלה. הציונות היא אידיאולוגיה הרבה יותר עמוקה ממה שמציגים אותה בימין, והיום רק מפלגת העבודה מחייה את הערכים הציוניים העמוקים האלה. ציונות שבנויה על התחשבות בזולת, על זהות יהודית ברורה ועל בנייה של חברה שוויונית וצודקת, שכוללת בתוכה גם את המיעוט הערבי, היא הציונות שאליה חותרת היום מפלגת העבודה.

שאיפה להשיג שלום עם שכנינו
חוגי הימין לא מאמינים באמת שהאינטרס שלנו הוא להשיג שלום עם שכנינו, ולכן למרות שנתניהו וממשלתו מתבטאים כלפי חוץ כאילו הם שואפים לשלום, בפועל הם לא עושים כלום כדי להשיג את המטרה הזאת. מעבר לכך, לימין בישראל אין שום תכנית מציאותית כיצד מדינת ישראל אמורה להתמודד הן עם הפלסטינים שחיים בתוך ישראל, והן עם הפלסטינים שחיים בשטחים הכבושים. למפלגת העבודה לעומת זאת יש שורשים אידיאולוגיים, שיכולים להתוות את הפתרונות לסוגיות הקשות האלה שעומדות על הפרק. דבריו של בן-גוריון ממש לפני מותו, “הארץ הזאת שייכת לשניים, לערבים שיושבים בה וליהודים בכל העולם”, צריכים להנחות את מפלגת העבודה גם היום. השאיפה הכנה של מפלגת העבודה להשיג פתרון של שתי מדינות לשני עמים והמאבק להשיג יחס שווה כלפי ערבייה ישראל, משקפים את התפיסה הציונית של אבות הציונות, כי רק כך ניתן לשמור על המדינה היהודית ובמקביל להגן על זכויותיהם של הערבים כפי שציווה לנו בן-גוריון וציווה לנו הרצל לפניו.

הוועידה האידיאולוגית שהתקיימה בשבוע שעבר במפלגת העבודה מחזקת את הטענה, שהמפלגה נלחמת להחזיר את האידיאולוגיה שהיא איבדה. בוועידה היה ניתן לראות שהפוליטיקה הנהנתנית שהשתלטה על המפלגה נעלמה, והיה מדהים לראות מפלגה שלמה כותבת את המצע שלה, על בסיס הערכים של אותם אנשים שהקימו את המדינה.