אפליה על רקע גיל מתבצעת באין מפריע, למרות האיסור בחוק / מימון פאר

דף הבית » מאמרי דעה » אפליה על רקע גיל מתבצעת באין מפריע, למרות האיסור בחוק / מימון פאר

“לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים.. בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי  עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים. (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה[1].

במדינת ישראל של 2012 מתקיימת אפליה גלויה ובוטה למגוון רחב של קבוצות באוכלוסיה. אחת הבולטות שבהן היא האפליה על רקע גיל, תוך רמיסת החוק ע”י מעסיקים ופגיעה בדורשי עבודה שעברו את גיל ה- 40, וזאת , מבלי שהרשויות המופקדות על אכיפת החוק פועלות באופן אפקטיבי להטיל סנקציות מרתיעות כלפי אותם המעסיקים.

לפני כעשור החל הנושא לעלות כבעיה של בני 50 פלוס, שיצאו ממעגל העבודה ולא הצליחו להשתלב חזרה. כיום הרף התחתון נסוג דרומה, והדיון נסוב סביב בני 40 פלוס מה שמעיד על התרחבות מבהילה של התופעה. לרוב מדובר בבני אדם הנמצאים במיטב שנותיהם, בעלי ניסיון תעסוקתי, ואשר מעוניינים לעבוד ולתרום, ולפרנס את משפחותיהם בכבוד. מאידך ניצבים מעסיקים שמשיקולים לא ברורים (שהרי ישנם לא מעט מחקרים המראים שעובדים מבוגרים אפקטיביים יותר לארגון) מקדשים את הנעורים ודוחים את פנייתם של העובד “המבוגר” להשתלב בעבודה.

החוק אמנם אוסר אפליית עובדים מחמת גילם, אבל רוב המעסיקים מתעלמים. לא רק מודעות הדרושים וסיפורים של מכרים וקרובי משפחה משקפים את אפליית המבוגרים, הנתונים הם דרמטיים.

בתוך כלל דורשי העבודה אנו רואים שקצב ההיפלטות משוק העבודה של בני 45 פלוס הואץ מאוד.  לפי נתוני שירות התעסוקה (יוני 12) מספרם עומד על 100,271 איש ואישה, כ- 50 אחוזים מכלל דורשי העבודה בישראל. רבים מהם תושבי הפריפריה הדרומית והצפונית (צפון – 33,845  דרום – 23,851).

נתון חשוב נוסף מראה שלמעלה מ- 50 אחוזים (55,462) מהם נמצאים ביותר מ- 270 ימי אבטלה.

צריך לזכור. שירות התעסוקה משקף רק חלק מהתמונה: מרבית הנפלטים מעבודתם בגילאים אלה אינם מגיעים ללשכות – חלקם לא זכאים להבטחת הכנסה או דמי אבטלה וישנם שפשוט מתביישים.

יצוין כי חסרים עדיין נתונים רבים ומחקרים שיאפיינו את הבעיה. יש צורך דחוף להשלים פערים אלו על מנת שניתן יהיה להתמודד עם הבעיה ביתר אפקטיביות.

יש כאן פרדוקס. מצד אחד אנשים חיים יותר זמן, גיל הפרישה עולה, אנשים במצב בריאותי טוב, ורוצים או צריכים להמשיך לעבוד. מנגד, כל שנה מעסיקים מורידים את הרף ודורשים עובדים צעירים יותר. הרבה מעסיקים מבקשים עובדים עד גיל 35, למרות שזה בניגוד לחוק. אין הלימה בין שתי המגמות וזה יוצר בעיה בשוק העבודה.

לתופעה גם השפעות חברתיות שליליות  היא דוחקת אנשים פרודוקטיביים בעלי יכולת וניסיון לשולי החברה, פוגעת ביכולת השתכרותם, פוגעת ביכולתם לצבור זכויות פנסיוניות, יוצרת ניכור שלהם ושל בני משפחתם לחברה, יוצרת מעגל עוני ומצוקה שמכבידים על מוסדות הרווחה העמוסים ממילא ואף פוגעת בפריון של המשק ובתל”ג.

יצירת השינוי מבוססת על שלושה תהליכים מקבילים אשר לתפיסתנו משלימים ומחזקים את היכולת לייצר תהליך אפקטיבי:

מחד צריך שתהייה חקיקה ברורה וממוקדת שבצידה סנקציות משמעותיות וגוף אכיפה יעיל. ומאידך מערכת הסברה שתעלה על נס את הפוטנציאל הכלכלי והיתרונות הגלומים בהעסקה של בני 40 פלוס. כמו כן יש חשיבות לכך שנפעל להכשיר ולהעצים את מחפשי העבודה כדי שישמרו על רלוונטיות ואטרקטיביות בעולם התעסוקה הדינאמי של המאה ה21.

כדי לקדם את הנושא לכיוון של פיתרון אמיתי יש לקדם סדרב של פעולות:

1. אכיפת החקיקה האוסרת הפליה על רקע גיל;

2. פעילות הסברה שמודגשת בה החשיבות של השתתפות מבוגרים בשוק העבודה;

3. יצירת הסכמים בין נציגי עובדים ומועסקים בדבר העסקת עובדים מבוגרים;

4. מתן השלמת שכר לעובדים מבוגרים המועסקים במשרה חלקית או למי ששכרם במקום העבודה החדש נמוך במידה ניכרת משכרם הקודם;

5. הפעלת תוכניות ליצירת עבודה המכוונות לעובדים מבוגרים;

6. הגדלת הסכומים שעל מעסיקים שפיטרו עובדים מבוגרים להפריש למערכת הביטוח הסוציאלי;

7. מתן שירותי השמה ועזרה בחיפוש עבודה או מתן תמריצים לגופי השמה בעבור השמת מבוגרים;

8. שיפור היכולת התעסוקתית של העובדים באמצעות פיתוח כישורים בסיסיים וקידום תהליכי למידה;

9. שיפור תנאי העבודה כך שעובדים יוכלו להמשיך לעבוד גם בגיל מתקדם.

*מימון פאר, (הכותב), הינו יו”ר עמותת “40 פלוס בעבודה” וחבר מועצת עיריית קריית ביאליק לשעבר.