נכון, יש השלכות מדיניות וביטחוניות למדיניות הגז שלנו. אך האם הן מצדיקות את השימוש בסעיף 52 שמפקיע סמכויות בצורה חסרת-תקדים?
האם ייתכן שנושאים לשווא את שם הביטחון, כדי להעביר מתווה בעייתי?

את זה שאלתי אתמול את דיויד גילה, מי שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים. שאלתי אותו גם מדוע הוא כממונה, והממשלה, מתעלמים מפיקוח המחירים, שזו האופציה הרעה-במיעוטה, אל מול מונופול הגז. גילה ענה שהפיקוח היא אכן אפשרות הגיונית וסבירה, לאחר שניסיון יצירת התחרות בין המאגרים הגדולים (‘תמר’ ו’לויתן’) כשל. הוא הוסיף, כי שאלת השימוש בסעיף 52 לא בתחום מומחיותו, אבל בטוח כי הפגיעה בתחרות שנעשית תחתיו היא תקדימית וגרועה, לשוק הגז ובכלל לנורמות התחרות במשק הישראלי.

זהו דיון רציני שבאופן אבסורדי נעשה רק עכשיו, ממש בקו הסיום, אבל אם אלו הממצאים ואם אפילו מי שתומכים מביעים את מורת רוחם מהתהליך, נעשה הכל בכדי שהוא לא ימשיך כפי שהוא.

ארבע שנים חלפו מאז פרוץ המחאה החברתית, מחאה שהציפה את השאלות החברתיות והכלכליות החשובות ביותר במדינה, והציבה אותן במקום הראוי להן – בראש הכותרות. ארבע שנים חלפו ואמנם התחלנו במשימה אולם הדרך עוד ארוכה.

אז קידמנו את גני טרכטנברג לגילאי 3-4, אבל לא את הצהרונים והמעונות. מאז גם תמונת העולם שלי התרחבה – למדנו, חקרנו, נפגשנו ובעיקר חיפשנו שותפים לדרך. הבנו שלא די לפתור את הבעיות הקיימות אלא צריך ליצור מדיניות כוללת, ארוכת טווח ורב תחומית. ליצור רצף בין גילאי 0-5 ולא להפריד, ובעיקר להבין כי ההשקעה בגילאים האלו תניב את הרווח החברתי בעתיד.

גילינו שהצורך הדחוף במדיניות שכזו מוסכם על כל מי שנגע בתחום, וכך חברנו יחד חה”כ אלי אלאלוף, אורלי לוי ויפעת שאשא-ביטון, יחד עם יו”ר ועדת החינוך ח”כ יעקב מרגי.

הכנס שאנו מקיימים בשבוע הבא מתחיל את שיתוף הציבור בתהליך יצירת המועצה למדיניות הגיל הרך. ההורים הצעירים והמנוסים יחד עם נשות ואנשי החינוך, הרווחה, הבריאות והטיפול, קובעי המדיניות בכלל המשרדים וברשויות, האקדמיה והמחקר – יהיו שותפים לשינוי מתחילתו. אנו זקוקים לתמיכתכם ולשיתוף הפעולה שלכם בכדי לקדם מהלך משמעותי שישפיע על עתיד ילדינו.

נותרו מקומות אחרונים בכנס – מוזמנים להירשם פה:

http://bit.ly/gilrach207