וזו הזדמנות מצויינת לשתף אתכם בכמה תהיות שיש לי בנוגע לקסניה.

בכל פעם אני שואלת את עצמי מחדש איך הח”כית הטריה והכה מוכשרת הזו, לא מצליחה להבקיע באופן שהיא ראויה לו, את מסך ההיכרות עם הציבור הישראלי הותיק, אף שבציבור הרוסי העצום היא בולטת ביותר.

למעשה הבוקר הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותה באולפן טלוויזיה בשפה העברית (אורלי וגיא בערוץ 10 בהגשת אור הלר ומאיה זיו וולף) כשבאתי לדבר על מתווה הגז, והיא, איך לא, על מה שקרה אתמול בכנסת עם מוזס.

למה זה מסקרן ומקומם?

כי קסניה היא חלומו של כל עורך טלוויזיה. המיומנויות הטלוויזיוניות שלה מרשימות וההופעה שלה רהוטה וכובשת. יש לה תואר ראשון ושני בתקשורת, ולפני שבאה לכנסת הייתה כתבת ופרשנית לענייני העולם הערבי והמזרח התיכון בערוץ 9, וכתבה טורים לכתבי עת בארץ ובעולם.

היא סיקרה ופירשנה את הזירה הערבית והמזרח תיכונית, את עירק, סוריה, לבנון, מצרים – וזכתה בפרסים בינלאומיים על תחקירים שלה. היא חברה, כמוני, בועדת החוץ והבטחון.
מה יותר טבעי מלהזמין אותה ל”שידורים המתגלגלים” שיש אצלנו לרוב ברגע שהזירה הבטחונית או המדינית או המזרח תיכונית מתלקחת? במיוחד על רקע הדלות הבולטת והזועקת לשמיים של הנוכחות הנשית בכל דיון בנושא מדיני בטחוני. הרי היא הליהוק המדוייק ביותר שאפשר.

מה שיפה בקסניה זה שהיא בלתי מביכה בעליל בשום נושא. היא סוציאל-דמוקרטית מנומקת היטב, יש לה תפיסת עולם מדינית מגובשת, והיא לוחמת בכנסת למען חופש העיתונות וחופש הביטוי ועומדת בראש שדולה שהיא עצמה הקימה בעניין זה.
היא אוניברסלית ולא מגזרית בתפיסת השוויון שלה, וכן הקימה שדולה לשימור וטיפוח תרבות מורשת יהדות ארצות ערב והאיסלאם.

זה רק טפח מכישוריה של האישה הצעירה והמוצלחת הזאת.

אבל אצלינו, מה לעשות, כשזה מגיע אליה, כל הרפלקסים עובדים נגד: היא אישה, היא בלונדינית, היא מחבר העמים. למה שלא נעדיף, למשל (בלי להעליב אף אחד) איזה אלוף משנה בדימוס – צבר עם חיתוך דיבור מתאים לאירוע, גם אם ידיעותיה וניתוחיה עולים פי כמה על אלה של רבים מהם?

אז זהו, שלא חייבים. אפשר לפתוח את העיניים, האוזניים ואת השכל לקסניה סבטלובה.

להימנע מלהיות, שלא במודע, חלק ממי שמתעקשים לשבש את שמה כמו שעשה מוזס אתמול. קטניה/סלבטניה/טניה הוא קרא לה, מלעיג את שמה במכוון והופך אותה לסטראוטיפ של כל מה שהוא חושש ממנו, מתנשא מעליו, ומדיר אותו.

בתמונה קסניה ואני בשדולה שלה לחופש הבטוי. בתגובה הראשונה הוידאו של נאום התשובה שלה אתמול.

אבל צריך להגיד את האמת השקופה: לא היינו זוכים לברך את כהן על תפקידו הבוקר אם היה משמיע ביקורת ולו קלה על מתווה הגז.

לו היה מסביר לרוה”מ שהמתווה אינו מקדם שום ענין בטחוני אלא להיפך, או אפילו לו היה נותן תמיכה מגומגמת וקצת פחות נלהבת לטיעוני נתניהו, הוא לא היה ראש המוסד. נקודה.

גורלם המקצועי של הרבה אנשים נחרץ בידי נתניהו בימי המתווה העצובים האלה. ושימו לב מה קרה למי שלא הסכימו לשרת את הבוס, לא רצו לעשות שקר בנפשם המקצועית, וחשבו בתמימותם שתפקידם לשרת את הציבור, ולא את טייקוני הגז.

לממונה על ההגבלים העסקיים פרופ’ דיויד גילה, גדול המומחים בארץ להגבלים עסקיים, הובהר בסגנון של מאפיה שאם לא יתיישר – יבודד, יוחרם, וסמכותו תישלל ממנו בכוח. הוא נאלץ ללכת.

יו”ר רשות החשמל אורית פרקש, שהפוליטיקה רחוקה ממנה כרחוק מזרח ממערב, שטרחה והזמינה דוח בין לאומי על השפעת מחיר הגז על מחיר החשמל (מאחד המומחים העולמיים בתחום, סרג’יו אסקארי קבע שהתנהלות הממשלה תעלה לציבור מאה מיליארד שקלים) – הודחה בבושת פנים ועל לא עוול בכפה.

הכלכלן הראשי של משרד האוצר ד”ר מיכאל שראל אומנם עזב מרצונו, אבל מעשה ידיו המקצועי, הדו”ח המחקרי היחיד שנכתב באוצר על הגז, ובו קבע שיצוא הגז יזיק לכלכלת ישראל – הוכחש, הועלם, וכשבלית ברירה פורסם, זה היה עם הרבה השחרות של הטקסט.

אז אמרנו שיש מתוגמלים ויש נענשים, אבל יש עוד קבוצה והיא לא פחות בעייתית.

אלה האנשים שמחכים ומייחלים כעת למינוי כלשהו בשרות המדינה, וקיבלו כבר את כל הסימנים וההוכחות לכך שאם לא יעשו כמצוות נתניהו, ואם לא יהיו שחקנים פעילים בקרקס השקרים הזה, הם יכולים לשכוח מהמינוי.

לא רוצה להטיל דופי באיש מהם, מדובר באנשים טובים. טובים, אבל אנוסים ושבויים ולכן גם צייתנים.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, הוא בין המועמדים הסופיים לכהונת היועץ המשפטי לממשלה. הוא זה שהזהיר במילים חמורות ש”יש לווייתן בחדר” ושהמונופול הוא סכנה לדמוקרטיה. מאז הוא התיישר.

אורי שוורץ, ממלא מקומו הזמני של דיויד גילה ואחד המועמדים המובילים להחלפתו, אמר בועדת צמח שאם חברות הגז לא יפתחו את השדות הוא לא יפחד להתעמת אתם בבית המשפט ואפילו לקחת מהם את החזקה על המאגרים. מאז הוא התיישר.

מוריס דורפמן, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיום ברשות החברות, מאדריכלי דוח ועדת צמח שעקרונותיו סותרים בפועל את המתווה – מועמד לרשת את אורית פרקש המודחת ברשות החשמל החדשה. גם הוא הפך להיות סנגור נלהב של המתווה.

לא פלא שכל אלה באים ככפואי שד לועדת הכלכלה, סובלים בה קשות, ומסרבים להתראיין בנושא.

זה אנושי לפחד. אבל איזה מחיר נורא אנחנו הולכים לשלם על זה.

בתמונה: יוסי כהן ואני בועדת הכלכלה

עשו מאמץ (לא מאוד גדול מבחינתכם) והסכימו להסדר שיאפשר לרשת לפרוס את חובותיה, להתאושש, להמשיך לחיות, ול-6000 העובדים להמשיך ולהשתכר משכורות נמוכות ולעבוד קשה מאוד.

זה כל מה שהם רוצים.

קבוצת אלון שבשליטתו של בירן, היא הסבתא של מגה (האמא היא אלון ריבוע כחול). לא מזמן היא מכרה את אלון USA ב-600 מיליון דולר. גם כביש שש, אלון גז שמחזיקה במניות בתמר ובדלית, דיינר, דור אלון, ריבוע כחול, ריבוע נדל”ן (החברה שקנתה עם גינדי את השוק הסיטונאי) – כל החברות האלה רווחיות ועתירות מזומנים.

ולמי לא נשאר? למגה.

שרגא בירן מתראיין מעת לעת ומשמיע עמדות שמצליחות להפתיע אותי בכל פעם מחדש. הוא אפילו משתמש ברטוריקה של צדק חלוקתי. ובכן, צדק חלוקתי, בטח לא כולל בתוכו התעשרות עצומה של קומץ ו-6000 עובדים עניים שהולכים הביתה.

ולבנק הפועלים, הנושה העיקרי (מגה חייבת לו 300 מליון שקלים) אומר כך:

בואו נודה, היו לכם כבר לקוחות עם חובות הרבה יותר גדולים, שמחקתם להם, פרסתם להם, ומה לא. וחוץ מזה 80 שנה עשיתם כסף מהרשת. עכשיו תירתמו.

זה לא יכאב יותר מדי. אף אחד לא מבקש מכם למחוק, רק לתת אוויר ואשראי, ולפרוס את החוב. אחרי הכל הרווחתם כמעט 3 מיליארד על חשבוננו בשנה שחלפה. ולא שראינו מזה שקל בפקדונות שלנו, או שהורדתם לנו עמלות חלילה. עכשיו שחררו קצת.

יתכבדו גם הספקים הגדולים – אסם, שטראוס, יפאורה קוקה קולה וכו’ – ויסכימו היום להסדר.
כן כן אתם. יכול להיות שלא אכפת לכם שהרשת תקרוס, כי אתם מבוטחים. אבל המוני ספקים קטנים ובינוניים לא מבוטחים כמוכם.

נא לזכור: 6000 זה לא מספר, זה בני אדם.

אי אפשר להתחיל לתאר את ההתמוטטות והקריסה של כל משפחה ומשפחה כזאת שתישאר בלי פרנסה.

מדובר בטרגדיה המונית שאותה צריך למנוע.

המפתח בידיים של כמה גופים חזקים במיוחד. הם מתבקשים אפוא, לעשות מעשה שהוא גם נכון כלכלית וגם ראוי חברתית ומוסרית, ולאפשר לרשת הזאת הזדמנות להמשיך לחיות.

שימו לב, מחר בשעה 9:00 בועדת העבודה והרווחה בראשות אלי אלאלוף דיון חרום על מגה. הדיון הוא לבקשתי ולבקשת חברי הכנסת טלי פלוסקוב מכולנו ואילן גילאון ממרצ. הוא ישודר בערוץ הכנסת.

בתמונה: עובדים מוחים מול הבית של שרגא בירן.