להניף את שני הדגלים / אורי זילברשייד

דף הבית » מאמרי דעה » להניף את שני הדגלים / אורי זילברשייד

אפשר לומר על כל מערכת בחירות שהיא גורלית, באשר בה נקבעת דרכה של המדינה למשך שנים אחדות ולעיתים באופן שהשלכותיו נמשכות שנים רבות. אך מערכת הבחירות הנוכחית היא באמת גורלית מרבות מקודמותיה. לא רק האיום החברתי-כלכלי, בדמות פערים מעמדיים מהגדולים בעולם המפותח הגיע לממדים המסכנים את המפעל הציוני, אלא אף השאלות המדיניות-ביטחוניות לובשות ממדים שלא הכרנו מקודם.

הציבור מייחס, ובדין, חשיבות רבה לעניינים המדיניים-ביטחוניים, ונוכח התגרענותה של אירן, אין לצפות שהעניינים המדיניים-ביטחוניים ירדו מסדר היום הלאומי. אף הצורך להגיע להסכם על חלוקת הארץ, תוך שמירה על אופייה היהודי-דמוקרטי של המדינה ועל נכסים ביטחוניים, כבסיס לשלום בר-קיימא, מחייב התיחסות רצינית לנושא המדיני-ביטחוני.

רק אם תניף מפלגת העבודה ברמה את שני הדגלים, תוך הגבהתו הנוספת של הדגל החברתי, תתפס כמפלגת שלטון אמיתית וכאלטרנטיבה לליכוד.

העניינים המדיניים-ביטחוניים קשורים בחבל הטבור לתפיסות חברתיות-כלכליות. המאבק על חלוקת העושר הוא המונח ביסודם של תפיסות ומהלכים מדיניים-ביטחוניים. בעלי האוריינטציה היצרנית-רווחתית רואים ומעצבים את העניינים המדיניים-ביטחוניים אחרת מבעלי האוריינטציה הפיננסית-ספקולטיבית. האחורנים הינם חסידיו המובהקים של הניאו-ליבלריזם ומקדמים את הדרגולציה של השווקים, בראשם השווקים הפיננסיים. האינטרסים שלהם מנוגדים לאלה של הסקטור היצרני. הראשונים ישאפו לפתרונות מתונים המחזקים את ביטחונה של ישראל כבסיס לשלום, תוך הימנעות מעידוד מרוצי חימוש בלתי נחוצים באזורנו.

מצעה החברתי של מפלגת העבודה הוא ביסודו מצע של מדינת רווחה, אולם חסרים בו לא מעט דברים, שלא מצאו ביטוי גם בוועידה האידיאולוגית. מדינת הרווחה אינה, כפי שאומרים רבים, בהם גם מדעני מדינה וכלכלנים, פשרה בין ההון לעבודה, אלא היא ביסודה ברית בין הון הייצור לציבור השכירים כנגד ההון הפיננסי. הברית בין שרגא ברוש, יו”ר איגוד התעשיינים, לעופר עיני, יו”ר ההסתדרות, היא אחד הביטויים של ברית זאת, שיסודותיה במחשבה העולמית הונחו, בין השאר, על ידי הרצל בספרו “מדינת היהודים”. שגשוג חומרי ורוחני (בתוך זה התפתחות ידע מדעי וטכנולוגי ) של הציבור הרחב מסייע לייצור. רמת שכר בלתי נאותה ומשברים כלכליים תקופתיים מגדילים את תלותם של הציבור הרחב ושל הסקטור היצרני בסקטור הפיננסי, קרי בהלוואות ובגיוסי הון בבורסה. המאבק החברתי-כלכלי הגדול של העידן המודרני הוא המאבק על זמינותו ומחירו של הכסף. השאלה הגדולה היא לרשות מי יעמוד הכסף – האם לרשות משקי הבית והייצור או לרשות הבנקים הגדולים ועסקי ההימורים בבורסה.

מכיוון שהעניינים החברתיים זכו לתשומת לב רבה, אציין כמה נקודות המהוות הנפה גבוהה יותר של הדגל החברתי-כלכלי. להלן עיקרי הדברים:

א) חיזוק הברית בין הון היצור לציבור השכירים;

ב) העלאה ניכרת של שכר המינימום, עד 5000 ₪ ויותר. עידוד התעשייה, לא רק על ידי מענקים והלוואות נוחים במיוחד,אלא גם על ידי הגבלה של שער הריבית על ידי המדינה.

ג) חינוך חינם מהגיל הרך עד האוניברסיטה; קצבת קיום לסטודנטים לתואר ראשון, כמקובל בארצות סקנדינביה. תקציב המדינה לשנת 2012 עומד על 365 מיליארד ₪. עלות ביטול שכר הלימוד לתואר ראשון, כולל הפחתת שכר לימוד (בסכום זהה לשכר הלימוד במוסדות הציבוריים) למי שלומדים במכללות פרטיות, הייתה עומדת בשנה האקדמית האחרונה על כ-0.652% מהתקציב. אם כל הסטודנטים לתואר ראשון היו מקבלים קצבת קיום בגובה שכר המינימום, 4100 ₪, הייתה העלות עומדת על 3.259% מתקציב המדינה.

ד) ביטול סל הבריאות; הנהגת מס בריאות פרוגרסיבי, ומימון כל תרופה וכל טיפול רפואי ללא ביטוחים משלימים למיניהם והשתתפות עצמית בקניית תרופות ובמימון. אם נזקק אדם לטיפול בחו”ל – תממן זאת קופת החולים או המדינה. לקראת שנת 2013 “מתמודדים” תרופות וטכנולוגיות רפואיות חדשות שערכן 2 מיליארד ₪ על סל תרופות שגובו 300,000 מיליון ₪. אילו הוכנסו כל אלה לשירותי הבריאות, הייתה עלות התוספת כולה עומדת על כ-0.55% מתקציב המדינה לשנת 2012.

ה) מענק ממשלתי של 250 אלף ₪ לכל אזרח הקונה דירה ראשונה. יש לזכור כי המיסים שאנו משלמים במהלך חיינו עולים לאין שיעור על מענק זה. פיקוח על מחירי הדיור ישלים מהלך זה, שאינו סותר את כל ההצעות האחרות לריבוין והוזלתן של הקרקעות לבנייה, כולל בנייה לדיור בשכירות. אם יינתן מענק זה כל שנה ל-50,000 איש, תהא העלות 3.4% ביחס לתקציב המדינה הנוכחי. לרשות זוג צעיר יעמדו אפוא חצי מיליון ₪ לקניית דירה. למעשה אפשר להגדיל הן את מספר המקבלים והן את הסכומים עם הגדלת הכנסות המדינה ממסים.

ו) הנהגת מס חברות דיפרנציאלי. הגדלה משמעותית, עד כדי 36% ויותר, של המס המוטל על חברות פיננסיות, פירמות משפטיות, חברות ביטוח וכד’. מס החברות לחברות ייצור ושיווק יכול להיות בעל שיעורים שונים, בהתאם לחשיבות המפעל ומיקומו, ויכול לנוע בין 15% ל-36%.

ז) הנהגת מדרגות מס נוספות על יחידים (מס הכנסה). יונהגו מדרגות מס של עד 70% על רמות הכנסה מ-100,000 ועד חצי מיליון ₪ ומעלה.

ח) נטל המס הכולל בישראל, העומד היום על 31% מהתמ”ג, יועלה לרמה של47%-43% מהתמ”ג, כמקובל ברבות ממדינות מערב אירופה (שבדיה, הולנד, בלגיה,איטליה, פינלנד, נורווגיה, צרפת, אוסטריה). כך יכוסו בנקל התוספות המנויות כאן ותוספות חברתיות אחרות לתקציב המדינה.

עיקרי המצע המדיני-ביטחוני, שציינו אותו כהנפת הדגל המדיני-ביטחוני, צריכים להיות אלה:

א) מדינת ישראל תשאף לשלום עם שכניה, בהם הרשות הפלשתינאית, על יסוד גבולות ביטחון לישראל וסידורים גיאו-פוליטיים אזוריים כבסיס השלום והיציבות.

ב) מדינת ישראל תפעל בכל דרך למניעת התחמשותה הגרעינית של אירן או של כל מדינה שכנה אחרת. תוכנית הגרעין של אירן תיבלם בשילוב של אמצעים. אם יעלה צורך בפעולה צבאית, תיעשה זאת במידת האפשר בידי כוח בינלאומי בהובלה אמריקאית או על ידי ארה”ב עצמה. ישראל תבצע פעולה כלשהי בעצמה רק כמוצא אחרון ובהעדר נכונות או נחישות בעולם או בארה”ב.

ג) ישראל תמשיך ותשמור על עמימות גרעינית. גם אם תבצע אירן, חלילה, ניסוי גרעיני, או אף תצטייד בנשק גרעיני, לא תבטל ישראל את העמימות הגרעינית – זאת כדי למנוע מרוץ חימוש גרעיני רב-מדינתי במזרת התיכון.

ד) ישראל תבסס את הגנתה על נשק קונבציונלי ותשאף למנוע כל סיטואציה צבאית שתחייבה להשתמש בנשק גרעיני. שימוש בנשק גרעיני, יש לזכור, יהיה סופנו המוסרי כמדינה וכעם.

ה) ארץ ישראל תחולק תוך שמירה על בטחונה של מדינת ישראל באופן שיאפשר לה להגן על עצמה בנשק קונבנציונלי. “האביב הערבי”, הטומן בחובו סכנות רבות של עליית כוחות רדיקליים במדינות ערב השכנות, מחייב שמירת יתר על עומק אסטרטגי. מבחינה זו יש לחזור לעיקריה של תוכנית אלון, שאף אחרים תרמו להתגבשותה, בנסיבות שהשתנו. התוכנית מבקשת להעניק לישראל עומק אסטרטגי כדי להקטין את תלותה בנשק גרעיני ולבטל גבולות רגישים, גבולות היוצרים מוקדי סכסוך ומאפשרים התלקחות קלה של תקריות אלימות.

ו) בקעת הירדן ומדרונות ההרים הנופלים אליה ממערב יהיו בידי ישראל.

ז) רמת הגולן תישאר ברובה בידי ישראל. אפשרית גם החכרה בת 50 עד 100 שנה של הרמה על ידי סוריה לישראל, שבסופה יידון שוב הסטטוס המדיני שלה.

ח) ירושלים תחולק באופן שיקטין ככל האפשר אפקט של חלוקה באמצעות גבול, כדוגמת הגבול הקודם, שהיה גבול רגיש. חלוקה זאת תהיה מבוססת על צירוף השכונות היהודיות לירושלים העברית. השכונות הערביות יצורפו לירושלים הערבית. הר הבית יהיה בידי ישראל. המקומות הקדושים לאיסלם ינוהלו על ידי נאמנות ירדנית או נאמנות ערבית-מוסלמית אחרת.

ט) חילופי שטחים עם הרשות הפלשתינאית יתבססו במידת האפשר על עקרונות תוכנית אלון ויבטיחו רצף טריטוריאלי פלשתינאי.

י) בשטחי יהודה ושומרון, שיישארו בידי הרשות הפלתשינאית, ורצועת עזה תקום מדינה פלשתינאית מפורזת. אולם אין זה הפתרון היחידי. אפשריים גם פתרונות פדרליים, ששבים ועולים על סדר היום, כגון פדרציה בין ירדן ליהודה ושומרון ורצעת עזה או פדרציה בין מצרים ורצועת עזה ופדרציה בין ירדן ויש”ע.

שילוב זה בין מצע חברתי אמיץ, ברוח מדינת הרווחה הסקנדינבית המיטבית, ובין סידורים מדיניים ביטחוניים המשלימים תפיסה זו, יחזק את מעמדה של מפלגת העבודה כמפלגת שלטון אמיתית.

ד”ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית בתוכנית של כוחות הביטחון באוניברסיטת חיפה, והוא מתאם הפעולות של ארגון הגג “ברית חברתית”