ממחאה “עליי” למחאה “עלינו” / מזכ”ל המפלגה חיליק בר

דף הבית » מאמרי דעה » ממחאה “עליי” למחאה “עלינו” / מזכ”ל המפלגה חיליק בר

מחאה החברתית שמתעוררת בימים אלה מחדש צריכה להתמקד הפעם בדרישה לשיקום מערכות ציבוריות שנוגעות לכולנו. חיליק בר חושב שכשיבריאו המערכות הללו, נבריא גם אנחנו

עקיבא מפיעי ז”ל מת מפצעיו אתמול לאחר שהצית עצמו כפי שעשה משה סילמן ז”ל. התקציב השנתי והגזירות הכלכליות עברו בממשלה וכנראה שיאושרו בקרוב בכנסת. המחאה החברתית שוב מתעוררת. אבל השנה, המחאה חייבת להיות שונה מאוד מהמחאה שפרצה בקיץ שעבר מבחינת התכנים, היעדים והמהות שלה. בעוד שבקיץ שעבר המאבק של ציבור המוחים, ואני בהם, היה על נושאים שקשורים בעיקר לפרט – יוקר המחיה ודיור בר השגה למשל, הרי שבקיץ הזה המחאה חייבת להתמקד, או לפחות להוסיף לעגלת הדרישות שלה, גם את שיקום המערכות הציבוריות שנוגעות לכולנו. המדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו הובילה לכך שהמערכות החברתיות קורסות, ולצדן גם מערכות ציבוריות חשובות.

כך ניתן לראות שהתוצאה המידית היא מחדלים כדוגמת המחדל באסון הכרמל ומחדלים שלא מגיעים לפריים טיים של התקשורת כמו ההחלשה של מערכת הבריאות הציבורית שעלולה לקרוס לחלוטין במקרה של אסון, לצד מערכות החינוך והרווחה – מערכות חיוניות וקריטיות במדינת רווחה שפויה. מדיניות הקיצוצים בתקציבי המשרדים החברתיים ומדיניות “הייבוש” שבהם נוקטים אנשיו של נתניהו באוצר, מכרסמת בכל המשרדים הממשלתיים. כיום המדינה לא מסוגלת כמעט להבטיח אפילו את הביטחון האישי של האזרחים, כי אין מספיק תקציבים כדי להתמודד עם האתגרים הקיימים בחברה בישראל. או נכון יותר לומר, יש תקציבים, אך סדרי העדיפויות שגויים מאוד.

הממשלה מנסה לייבש את מוסדות המדינה ומערכותיה
דו”ח מבקר המדינה על אסון השריפה בכרמל היה תמרור אזהרה לכולנו. הוא המחיש שהמערכות הציבוריות בישראל נמצאות במצב של הידרדרות קשה ומסוכנת. הכשלים שעולים בדו”ח הם כשלים שנובעים גם מהכנה לקויה לאסונות, אבל מדאיג יותר שהרבה מהכשלים שעולים בדו”ח מבקר המדינה נובעים ממדיניות מכוונת של הממשלה, שמנסה להחליש את מוסדות המדינה ומערכותיה, ולייבש אותם.

האוצר, בגיבוי ראש הממשלה, פעל כדי להפריט את מערך הכיבוי בישראל וכדי ללחוץ על העובדים לקבל את תנאי ההפרטה. כך מנע האוצר ממערך הכבאות את התקציבים שהגיעו לו. כך היה גם בסיפור הרכבת. מדיניות “הייבוש” הזו היא תהליך קבוע שבו משתמש האוצר כדי להפריט מערכות ציבוריות, כאשר המטרה היא להעביר את השירותים הציבוריים לגופים פרטיים ולהתנער מאחריות המדינה להם. באסון הכרמל המחדל בסופו של דבר נחשף למרות הניסיונות של נתניהו לטשטש את הכשלים שלו, אבל במשרדים אחרים לרוב מצליחה הממשלה לטשטש את הכשלים שלא מגיעים לידיעת הציבור. המחאה הציבורית חייבת על כן להתמקד גם בחשיפת הכשלים הללו, גם בדרישה מפורשת מהממשלה לתקן את מדיניות ההפרטה שלה וגם כדי להפסיק בהרס של השירותים הציבוריים שאמורים לסייע לכולנו. כל זאת לצד דרישה בסיסית לשנות סדרי עדיפויות לתקציב הבא של המדינה. יותר חברה, יותר אנחנו, פחות הון וביטחון.

להציל ולשקם את המערכות הציבוריות
חלק מהמערכות הציבוריות החשובות בישראל, אלו שאמורות לשמור על כולנו ועל איכות חיינו וביטחוננו, נמצאות על סף קריסה. בחינה של תפקוד המערכות האלה ממחישה שהמדיניות הכלכלית של הממשלה הובילה אותם למשבר העלול להוביל לאסונות ומשברים חברתיים קשים. מערכת הבריאות למשל נמצאת במצב של ייבוש מתקדם, ועתידה כעתיד מערך הכבאות. ניתן לראות כבר בשלב זה שהמדינה מעכבת את הגדלת התקציב הנדרש לסל התרופות, ומונעת הגדלת צוותי כוח האדם שנמצאים שנים ארוכות במצב של מחסור מתמיד וחמור. כיום אנחנו משלמים מחיר אינדיווידואלי קשה על המצב הזה כאשר אנחנו והמשפחות שלנו נאלצים לקבל שירות רפואי ירוד, שלא באשמת הסגל.

המומחים מזהירים שאם יהיה אסון לאומי או תפרוץ מגיפה למשל, המחיר הזה עלול להיות הרבה יותר כבד, כי המערכת כולה עלולה לקרוס. המשטרה שלנו אשר מושמצת לאחרונה רבות בעקבות אירועי המחאה, גם היא סובלת מתת-תקציבים, כאשר הדבר מוביל לכך שיש הרבה פחות אכיפה והפשע משתולל ברחובות. זאת מבלי להזכיר בכלל את שכר השוטרים המעליב שמשפיע על רמת השיטור ועל המוטיבציה של השוטר הממוצע לשרת ולהגן. כמו השוטר, כך גם המורה. למשטרה אין את המשאבים הבסיסיים ביותר כדי להתמודד עם האתגרים שניצבים בפניה. מצב זה מוביל למציאות שבה המדינה אינה יכולה להעניק לאזרחים אפילו את הביטחון האישי, שמדינה מפותחת אמורה להעניק לאזרחים שלה.

הכלכלה שלנו מתבססת בעיקר על הון אנושי, אבל הממשלה מזניחה את השירותים הציבוריים, בהם אפילו את מערכת החינוך שהיא מנוע הצמיחה לעתיד שלנו. מערכת החינוך “מיובשת” גם היא כבר שנים רבות, למורה אין מעמד ואין פרנסה, ולכן למרות שהתקבלו החלטות שאמורות לשקם אותה כביכול, הרי ניתן לראות ששום דבר לא מיושם בפועל, בעיקר כי האוצר לא מעביר את התקציבים הנדרשים – ייבוש כאמור. משרד האוצר בגיבוי ראש הממשלה נוהג באותו אופן לגבי כל ההחלטות התקציביות, כאשר במקום להתמקד בחלוקת המשאבים ובסדרי העדיפויות של הקצאתם, האוצר חורג מסמכותו ומקבל החלטות במקום המשרדים שנושאים באחריות הציבורית.

משה סילמן לא קיבל שירותי רווחה בסיסיים
מבלי לעודד או להצדיק חלילה מעשי הצתה עצמאיים ונוראיים של אזרחי מדינה, מעשים להם אני מתנגד בכל תוקף, הרי שמשה סילמן ז”ל לא הצית עצמו כי היה לו קשה לקנות דירה או רכב, אלא כי כאשר נזקק לשירותי רווחה בסיסיים ויחס הולם מהמדינה, הוא לא קיבל אותם. דבר כזה אסור שיתרחש לעולם במדינה מתוקנת. טוב יהיה לכן אם תוסיף המחאה נושא נוסף על גבה, לא רק הקוטג’, לא רק הדיור ולא רק יוקר המחייה, אלא גם הצלתם ושיקומם של מוסדות המדינה הבסיסיים הבונים מדינת רווחה דמוקרטית ושפויה האחראית לגורלם, רווחתם ושלומם של תושביה. מוסדות שהיום חלק גדול מהם במצב של ייבוש וקריסה מתקדמים, מוסדות החינוך, הרווחה, הבריאות וביטחון הפנים על כל גווניו. כאשר מערכות ציבוריות חשובות אלו יהיו חזקות ובריאות יותר, נהיה גם אנחנו בריאים יותר. תרתי משמע.

הכותב הוא מזכ”ל מפלגת העבודה וחבר מועצת העיר ירושלים.