“תכנית המיליונים” של בן-גוריון / למואל מלמד

דף הבית » מאמרי דעה » “תכנית המיליונים” של בן-גוריון / למואל מלמד

מה לעשות כדי להביא הינה בזמן אחד,
על ידי זה שיגייסו אלפי אניות בבת אחת,
ובכל אחת מאלף האניות אלף יהודים עם
המזון שלהם… מה צריך לעשות בשביל
העברתם, כלכלתם והשרשתם במשק
דוד בן-גוריון, 24.11.42

“תכנית המיליונים” של בן-גוריון

מדינת ישראל מזניחה מאות אלפי עולים שהגיעו ארצה בשלושת העשורים האחרונים, כשמקבלי ההחלטות מתעלמים לחלוטין מכך שהעלייה וקליטת העלייה הם הכוח הפוליטי והמוסרי של עם ישראל. התקומה של ישראל עוד לפני הקמת המדינה וגם כיום, תלויה ביכולת של המדינה לייצר בית יהודי עבור כל עולי הגולה, ולהבטיח תנאי קליטה סבירים ליהודים שרוצים לחיות כאן. בן-גוריון נלחם לפני קום המדינה כדי להביא ארצה עולים חדשים ולבנות תשתית ארגונית שתאפשר היטמעות מהירה של עולים אלה בחברה הישראלית, למרות הקשיים הרבים שהיו בארץ לפני קום המדינה. במשך שנים, שקד בן גוריון על יצירת תשתית כלכלית ופוליטית, שבסופו של דבר אפשרה את הקליטה המהירה של המוני יהודים ויצרה דה-פקטו את המדינה היהודית. חבל שמקבלי ההחלטות שלנו לא הצליחו באותו האופן למנף לכוח מדיני את העלייה הרוסית והאתיופית שהתחילה בשנות ה-80, ובמקום זאת יצרו כאן במו ידיהם קהילות עולים מבודדת ומנוכרות שמרגישות מנותקות מהממסד והעם היהודי.

בן-גוריון אינו חף מטעויות והיחס המפלה שלו כלפי העולים המזרחים ראוי לגינוי, אבל לזכותו ניתן לומר שהוא הבין את החשיבות של עלייה ונלחם עבור העולים שהגיעו ארצה. כור ההיתוך של בן גוריון, נועד להבטיח קליטה מהירה ובריאה של העולים במדינה, שהייתה אז צעירה וחסרת כל. כמעט בלי משאבים פעל בן גוריון כדי לקלוט את כל העולים החדשים והעניק להם את הצרכים הבסיסיים שלהם, גם כשהמדינה הייתה במצבים ביטחוניים וכלכליים קשים מאוד. בן גוריון לא תמיד הצליח לעזור לעולים ולעיתים נאלץ לקבל החלטות קשות נגד הבאת עולים והחלטות שפגעו בעולים שכבר עלו, אבל לפחות ניתן היה לראות שהוא השקיעה מרץ ומחשבה ביצירת סביבה טובה עבור העולים, ובקליטה שלהם בחברה הישראלית. המנהיגים שלנו היום זנחו את המורשת הזאת של בן גוריון, ולמרות שישראל נחשבת למדינה עשירה, אין מאמץ להביא עולים לארץ וישנה גם הזנחה של העולים שכבר עלו.

מצבם של העולים החדשים שעלו לישראל בשלושת העשורים האחרונים הוא חמור, כאשר במקום שנקלוט את האחים שלנו ונחבק אותם, הפכנו את העולים לעבדים מודרניים במדינה שלנו. הרוסים והאתיופים שעלו לארץ בשנות ה-80 וה-90 ברובם נמצאים במצב כלכלי קשה, והם מנותקים מההוואי של החברה הישראלית. אין מספיק תכניות כדי לקלוט את העולים, אין מספיק סיוע למשפחות העולים ובמקום לעזור ליהודים שבאו לכאן המדינה מתנכלת לעולים ומקשה עליהם את החיים. העולים החדשים שבאו לארץ ישראל כי חשבו שזה הבית שלהם, נאלצים היום להתמודד עם בירוקרטיה מפלצתית, אינם זוכים לתנאים שיעזרו להם להיקלט בחברה, ונרמסים תחת הניצול של בעלי ההון. חמורה מכך היא העובדה שהארץ שלנו כולה “שטופה” בגזענות ושנאה כלפי העולים החדשים, ובמקום שהמדינה תפעל כדי להילחם בגזענות ושנאת החינם שהשתלטה עלינו, מקבלי ההחלטות מתעלמים מהמציאות הקשה ולא נלחמים כדי למגר את השנאה.

העלייה וההתיישבות ההמונית של יהודים בארץ הובילה להקמת המדינה, ועכשיו כשיש לנו מדינה חזקה ועשירה מנהיגינו מזניחים את ייעוד הבית לאומי ופוגעים באחים היהודים שלנו שעשו מסע ארוך כדי להגיע לכאן. ציונות היא בראש ובראשונה השאיפה לבנות בישראל את הבית הלאומי של היהודים, ואם אנחנו זונחים את העולים אז אנחנו מרוקנים מתוכן את הציונות ואת חלום המדינה היהודית. כל מי שחפץ בשמירה על מדינה יהודית ערכית, חייב בראש ובראשונה לזכור שמורשת העלייה היא העיקרון המרכזי ביותר בבית היהודי, ובלעדי העולים אין משמעות לבית שכולנו בנינו כאן.

הכותב הינו היועץ הפוליטי של מזכ”ל המפלגה.