“המסע” של יהודי אתיופיה לא הסתיים והם עדיין נאבקים וכמהים להגיע לבית, שעליו הם חלמו כשהם חיו בגולה. יום הזיכרון לזכר ארבעת אלפים מחברי קהילת יהודי אתיופיה שנספו בדרך לישראל יתקיים ביום ראשון הקרוב בהר הרצל בירושלים, ומעבר לכך שהיום הזה צריך להזכיר לכולנו את הנספים היום הזה גם מסמל את העובדה שהקהילה הזאת עדיין לא באמת הגיעה “הביתה”. המאבק התמידי של יהודי אתיופיה להיות חלק מהחברה הישראלית נמשך גם היום, כי החברה הישראלית עדיין רואה ביהודי אתיופיה נטע זר למרות שמדובר בקהילה ציונית וערכית שתורמת רבות לחברה הישראלית. עם ישראל חייב להילחם בגזענות שמופנית כלפי הקהילה הזאת, ולהצטרף למאבק כדי ליצור כאן בית אמתי שיאפשר לחברי הקהילה להרגיש שהם סיימו את המסע.
ביום ראשון הקרוב יציינו יהודי אתיופיה בהר הרצל בירושלים את יום הזיכרון לזכר ארבעת אלפים מיהודי אתיופיה שמתו בסודן בדרכם המפרכת לירושלים, שעליה חלמו חברי העדה אלפי שנים. משפחות הקורבנות ואלפים אחרים מהקהילה האתיופית צפויים להגיע לירושלים ליום הזיכרון הזה, שמבטא גם יום זיכרון לנספים וגם סמל למאבק של יהודי אתיופיה למען הכרה ממסדית ותרבותית. “המסע” הארוך והמפרך של יהודי אתיופיה למרבה הצער לא נגמר גם כשהם הגיעו לישראל, מאחר ומדינת ישראל והחברה הישראלית עדיין לא מכירים בהם כשווי זכויות ורואים בהם נטע זר. יהודי אתיופיה אינם מצליחים להיקלט בחברה הישראלית, כי מאז שהם עלו לארץ הם נאלצים להיאבק רק על הזכויות שלהם, כאשר אפילו על הזכות לקיים את יום הזיכרון הזה למען אחיהם שנראית טריוויאלית לכולנו הם היו צריכים להילחם ולהיאבק בממסד.
המאבק למען אנדרטה
שלושים שנים לקח לממסד להכיר במותם של יהודי אתיופיה שהגיעו לסודן, כאשר לממסד לא היה אכפת מאותם משפחות שאיבדו את יקיריהם. במשך שנים רבות נאבק אורי רדה, שעלה לארץ מאתיופיה בשנת 1984, על הקמת האנדרטה בהר הרצל כאשר לטענתו לא הייתה שום תמיכה של הממסד בתחילת הדרך. חברי העדה ואורי רדה בעצמו לא ויתרו והם יצאו למאבק ארוך וממושך בממסד, שבסופו של דבר הוביל להקמת אנדרטה בשנת 2007. “בחרנו ביום ירושלים כדי לציין את יום האבל שלנו כי ירושלים תמיד הייתה בלב העדה האתיופית, וחשוב לנו שגם ביום החג הזה נזכור את אחינו שמתו בדרך לעיר הקודש הזאת” אמר רדה. “המאבק הזה הוא רק ההתחלה” בעיני רדה, כי עדיין ישנה אפליה קשה כלפי יהודי אתיופיה בכל התחומים ויש צורך אמתי לצאת למאבק פוליטי חברתי, כדי להגן על צעירי העדה ועל התרבות וההיסטוריה שלה. “כבר שלושים שנה שאני נלחם בממסד והחלום שלי הוא שמדינת ישראל תדאג לכל האלמנות והיתומים שהגיעו לארץ לאחר שיקיריהם נקברו במקומות לא ידועים, ועל זה אני מתכוון באופן אישי להיאבק” הוסיף רדה.
התעלמות מהתרבות של יהודי אתיופיה
עדות נוספת להתכחשות של החברה הישראלית מיהודי אתיופיה הגיעה מאברהם אדגה, מהנדס מהטכניון והוגה, שהגיעה להרצות במאהל המחאה של יהודי אתיופיה. בהרצאה תיאר אדגה כיצד החברה הישראלית מתכחשת למורשת האתיופית וניסה לתת תמונה רחבה הן על ההיסטוריה של יהודי אתיופיה, והן על הטלאות שעברו עליהם עד שהגיע לארץ ישראל. אדגה סיפר סיפור מדהים על ד”ר יעקוב פייטלוביץ, שהיה אחד מהאנשים הראשונים שחשף את סיפורם של יהודי אתיופיה, וקירב ביניהם לבין מדינת ישראל. מעבר לעשייה הישירה של פייטלוביץ להבאת יהודי אתיופיה, פייטלוביץ אסף גם מאות ספרים וכתבי יד על יהודי אתיופיה ויצר ארכיון ענק בנושא שהועבר לאוניברסיטת תל-אביב בשנת 1974. אדגה טען שלמרבה הצער המדינה מסרבת להגן אפילו על הארכיון הזה, כאשר על פי דבריו של אדגה מומחים העידו שהוא נמצא בסכנה, כי הוא לא מתוחזק בצורה ראויה. לטענת אדגה אוניברסיטת תל-אביב מסרבת להשקיעה בשימור אחד הארכיונים האחרונים על יהדות אתיופיה, והמדינה לא עושה כלום כדי לשנות את המצב.
ממשיכים “במסע”
הצעירים שמוחים היום במאהל המחאה חב”ש ממשיכים את המסע האינסופי של יהודי אתיופיה, כאשר הכותרת עבורם עכשיו היא מאבק. אוהל המחאה חב”ש (חברה שוויונית) הוקם כדי להיאבק בגזענות ובהדרה כנגד יהדות אתיופיה, שהתפשטה בחברה הישראלית. אפליה בחינוך, אפליה בתעסוקה, אלימות כלפי יהודי אתיופיה ובוז לתרבות האתיופית, הפכו להיות חלק משגרת חייה היום יום בישראל ולכן יהודי אתיופיה ממשיכים במאבק שלהם. כולנו, אזרחי ישראל, צריכים לפתוח את הלב ולדאוג לכך שהם ינצחו במאבק וסוף סוף יהפכו להיות חלק אינטגרלי מעמם.