ואדי ערה הוא שמו של אזור המוטבע בעשורים האחרונים בתודעה הציבורית ובתקשורת, כמעורר אנטגוניזם ושנאה ברבדים חברתיים ופולטים שונים בקרב הישראלים. רבות דובר על הנאמנות האזרחית של תושביו הערבים והלויאליות שלהם למדינת ישראל, לאור הפעילות של ראשי המפלגות, המשותפת, והתנועות אסלאמיות שבקרבו, ולמרות שישנה פעילות של מפלגות ציוניות אחרות כולל הליכוד, העבודה והשמאל ואחרות.
הסוגיה של אזור ואדי ערה ותושבי ואדי ערה הערבים עולה לסדר היום הציבורי בכל עת שאחד מתושבי הוואדי מבצע פשע שנאה על רקע לאומני. בטוחני שרוב רובם של תושבי ואדי – שחפצים בחיים כאזרחים שלווים במדינת ישראל והם הרוב הדומם – מגנים בכל פה מעשים כאלה. ביום שישי, כשנודע על הרצח הנתעב בלב העיר תל אביב, חשנו אצלנו את הקושי הגדול להתמודד עם הידיעה המזעזעת.
יכולות להיות לאנשים בציבור הישראלי דעות פוליטיות שונות לגבי ואדי ערה, אך הן אינן משנות את העובדה שמדובר באוכלוסייה ערבית די גדולה ומדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לבחור בפתרונות קלים לגביו. עליה לנהוג באחריות לשם גישור על פערים של עשרות שנים, ואין באפשרותה להסתפק בהעברת האחריות באופן מרבי לשלטון המקומי, שברובו הוא חמולתי ודתי.
לא הופתענו כאשר קרוב משפחה של הרוצח הוא אשר הסגיר אותו: משפחתו והקהילה בכפרו גינו בכל פה את המעשה והיו המומים מעצם הרצח. יחס זה למעשה המטורף מבטא במידה רבה את שאיפתם של ערביי ישראל להמשיך ולהשתלב בחברה כאזרחים מן השורה, על אף הקשיים המיוחדים בהם נתונה החברה הערבית בישראל.
מתוכנו יצא הפעם הרוצח, וראו לאן הביא אותנו זה: בוקר וערב עלינו להתנצל שלא ידינו שפכו את הדם; לחזור ולהישבע שאין לנו חלק במעל. ואלה שסייעו בידיו – אם היו כאלה, וסביר להניח שכן – במעשיהם הכתימו אזור שלם, אוכלוסייה שלמה, כולנו הפכנו לסייענים לכאורה לדבר עבירה ולבוגדים פוטנציאליים. שלוש תובנות אני מבקש להביא לידיעת הרבים:
אני מבקש לקרוא לאנשי ואדי ערה: בואו נמשיך להיות אנשי קיום משותף כפי שהיינו, בואו נמשיך את שיגרת חיינו בראש מורם, כאזרחים נאמנים ואוהבי אדם בחיינו המשותפים עם האוכלוסייה היהודית.
שנית, ראש הממשלה חייב להפנים, שלמרות חומרת הפשע שביצע אותו נשאת מלחם וקומץ אחרים, לא כל האוכלוסייה צריכה לשאת בעונשם. עליו לדייק בלשונו בכדי שלא ייהפכו דבריו להסתה כנגדנו. ממשלת ישראל התלבטה רבות בטרם החליטה להוסיף סכום של 15 מיליארד שקל לחברה הערבית ב-5 השנים הבאות, לצורך גישור על פערים ותוך התנגדות חלק מן השרים. טוב שראש הממשלה הכריע לבסוף על העברה. כולנו ציפינו שיחל עידן חדש בחברה הערבית, עידן של גישור על פערים ועידן של שיפור במצבם של האזרחים הערבים בכל תחומי החיים. ראש הממשלה צריך להוביל את המהלך הזה בלי התניות אלא כתכנית אזרחית לגישור על פערים בין שתי האוכלוסיות.
ולבסוף: רבים מאנשי התקשורת התריעו בצדק מפני הכללות, וזה יאמר לזכותם, אך מעל הכול צריכה המנהיגות הציבורית הערבית להוקיע ולגנות את המעשה למרות שברובה אכן כך עשתה, ולא בשפה רפה ולא על ידי התפלפלות פוליטית המשתמעת לשני פנים. ההוקעה צריכה להיות חד משמעית, במיוחד כאשר האמון בינינו לבין החברה הכללית הולך ונסדק.
עלי זחאלקה, איש חינוך מוערך, ניהל מספר בתי ספר במגזר הערבי במשך 40 שנה. הקים את פרויקט השירות האזרחי לבנות בואדי ערה. בעל טור בידיעות אחרונות ומהלוחמים המרכזיים למען חיים משותפים, צמצום פערים ושיוון זכויות במדינת ישראל.