“האנורקסיה” של מדינת נתניהו / דני גיגי

דף הבית » מאמרי דעה » “האנורקסיה” של מדינת נתניהו / דני גיגי

ראש הממשלה רצה מדינה רזה מאוד שתהיה יעילה ובריאה מבחינה כלכלית, אבל במקום זאת המדיניות הכלכלית שלו יצרה מדינה “אנורקסית” שמתקשה לספק את החובות הבסיסיות שלה כלפי האזרחים. המצב שנתניהו יצר כאן הוא לא פחות מאנרכיה כלכלית, מאחר והריבון- המדינה- שאמורה לפקח על הכלכלה ולדאוג לשמירת תנאים שיאפשרו תחרות צודקת וחברה בריאה, היא חלשה ולכן אינה יכולה לבצע את תפקידה. למדינה אין את הכלים להילחם בעוני ובפשיעה, אין לה את הכוח לפקח ולהפעיל רגולציה נגד בעלי ההון, ואין לה את הכוח להתמודד עם בעיות דחופות שפורצות חדשות לבקרים בחברה הישראלית. המדינה “הרזה” של נתניהו היא מדינה מסורסת וחלשה, שמאפשרת לבעלי הון חזיריים לרמוס את האזרח, מבלי שיש מי שישמור ויגן עליו.

נתניהו מיישם מדיניות כלכלית קיצונית, שמנסה להפוך את “האיש השמן” “לאיש רזה”, כשהוא מתעלם מכך שרזון מופרז הוא מחלה בפני עצמה. המדיניות הכלכלית של נתניהו שמחלישה את המדינה פוגעת קשה בתפקודה של המדינה ומובילה לתחלואים קשים, שהיום מתפרצים מול עינינו בחברה הישראלית. חוסר היכולת של המדינה להתמודד עם הבעיות של החברה הישראלית, מסמלת אוזלת יד של המדינה שהייתה אמורה להציג פתרונות לבעיות הללו. המדינה אינה מצליחה להתמודד עם העוני העבריינות והפשיעה שמתפשטים בחברה הישראלית, היא אינה מצליחה לבצע אכיפה של חוקי עבודה וחוקים רבים אחרים והיא אינה מצליחה להתמודד עם בעיות בוערות בחברה הישראלית. המדינה ברשות נתניהו איבדה את כל היכולות שלה לשרת את רווחת התושבים בגלל “הרזון” שלה, והיא לא יכולה לבצע אפילו את הפעילויות הבסיסיות שנדרשת ממדינה כמו שמירה על ביטחון התושבים.

אוזלת יד במאבק בעוני ובפשע
העוני משתלט על החברה הישראלית, כאשר בישראל חיים למעלה ממיליון וחצי אזרחים מתחת לקו העוני כשכמעט חצי מהם הם ילדים. אזרחים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם קורת גג, תרופות ומוצרים בסיסיים אחרים ואף אלד לא עוזר למשפחות אלה. הפשע שהוא מאוד קשור לעליה ברמת העוני גם הוא “משתולל” בחברה הישראלית, כאשר אנחנו רואים יותר אלימות ברחובות, יותר אלימות בתא המשפחתי ובאופן כללי רמת פשיעה שהולכת ומתגברת. רציחות על בסיס יום יומי, עליה ניכרת ברמת מקרי התקיפות המניות והאלימות כלפי נשים ועליה במקרי השוד הגניבות והמסחר בסמים הם רק חלק מהמגמות החולות שאנחנו רואים היום כתוצאה מהעוני המתגבר בחברה הישראלי. כדי להתמודד עם הבעיות האלה צריך שילוב של פתרונות רווחה, פתרונות חינוך ופתרונות של שיטור והרתעה. המדינה היום אינה משקיעה מספיק באף אחד מהתחומים האלה, ולכן המצב של החברה הישראלית רק הולך ומחמיר. האיש “הרזה” של נתניהו הוא איש חלש שאינו יכול לאזרחים רבים שזועקים לעזרה ורק דורשים מהמדינה את היכולת הבסיסית לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

אוזלת יד ברגולציה ופיקוח
העניים וחסרי הישע הם לא היחידים שסובלים “ממחלת האנורקסיה” שנגרמה בשל המדיניות הכלכלית של נתניהו, וגם מעמד הביניים נשחק בעקבות אזלת היד של המדינה. מוסדות המדינה חייבים להיות מספיק חזקים כדי להגן את האזרח הקטן מפני הטייקונים ובעלי ההון, אבל למרבה הצער ההיחלשות של המדינה הפכה אותה לחסרת עונים אל מול כוחות השוק שרומסים את האזרחים. מדינה “רזה” כמו שיצר כאן נתניהו אינה מצליחה לפקח על הפעילות של החברות הגדולות ובעלי ההון, אינה יכולה לאכוף את חוקי העבודה, ולא מצליחה לייצר ולאכוף רגולציה וחוקים שיבטיחו שמירה על חברה צודקת ותחרותית. באנרכיה הכלכלית הזאת שיצר כאן נתניהו אין מי שיגונן על מעמד הביניים והמעמד הנמוך, מפני החברות הגדולות ובעלי ההון שעושקים אותם הולכים ומתעשרים. המחאה שהייתה כאן בקיץ האחרון על יוקר המחיה והשחיקה של מעמד הביניים לא גרמה לשינוי במדיניות של נתניהו והוא ממשיך לעשות “דיאטה” ולהחליש את המדינה, שגם כך אינה מספיק חזקה כדי להיאבק בטייקונים שגוזלים מהאזרחים את היכולת להתקיים בכבוד במדינתם.

אוזלת יד בטיפול בבעיות בוערות
המדינה שיצר נתניהו היא כל כך “רזה” שהיא לא יכולה אפילו להתמודד עם הבעיות הבוערות של החברה הישראלית, וכבר אינה יכולה לספק לאזרחים אפילו ביטחון מינימאלי. אסון הכרמל שבו נתפסה מדינת ישראל לא מוכנה ממחיש את העניין, כאשר “מדיניות האנורקסיה” של נתניהו גרמה להחלשת מערך הכבאות של המדינה והובילה לאסון שבו נספו אזרחים ונגרם נזק גדול לטבע. בעיית הפליטים בדרום תל-אביב היא דוגמה נוספת לתחלואים שיוצרת ההתנהלות חסרת האחריות של ראש הממשלה, שגורמת לנזקים בלתי נסבלים לאזרחים. נתניהו מנסה לקצץ בכל משרדי הממשלה ולכן הוא נמנע מטיפול אמתי בבעיית הפליטים, שדורשת מעורבות גדולה של המדינה בפעולה רב מערכתית של רווחה, ואכיפה. המדינה “האנורקסית” של נתניהו היא מדינה חבוטה וחלשה, שאינה יכולה להתמודד עם הבעיות הדחופות שלנו, ולכן אנחנו נמשיך לראות מחדלים וכשלים שאת המחיר עליהם כולנו נשלם.

המחאה החברתית והדרישה לשינוי לכן חייבות בראש ובראשונה להתמקד “בריפוי” ושינוי מדיניות “האנורקסיה” שמוביל נתניהו. המדינה צריכה להיות הרבה יותר חזקה וכן אפילו קצת יותר שמנה, על מנת שהיא תוכל להתמודד עם הצרכים של החברה ועם בעלי ההון “שהשמינו” ללא גבול, בלי שיש מישהו שיגביל את החזירות שלהם.