האטימות של הבנקים דוחפת אנשים לשוק האפור / אראל מרגלית

ריביות הנשך שמטילים הבנקים על אזרחים מן השורה הן עושק לשמו. כפי שנחשף על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת באחרונה, מרבית הישראלים – אלה שמשתמשים בבנקים בעיקר כדי להכניס משכורת ולקנות חלב ולחם במכולת – הם המממנים הגדולים של הבנקים. החברות הגדולות מקבלות תנאים מועדפים בהרבה, על גבם של האזרחים ובאמצעות כספם. זה מקומם. עם ישראל באוברדראפט והבנקים חוגגים. הם יודעים שאי אפשר בלעדיהם, אז הם מעלים את הריבית על המינוס בשיעור כפול מזה של מדינות אירופה (ממוצע ריבית החובה בישראל הוא 8.26%, לעומת 3.5% באירופה!) – והציבור שותק. בינתיים.

אמנם הנושא עלה לכותרות באחרונה, אך זו לא בעיה חדשה. מחקרים, ועדות חקירה ורפורמות אינספור בעשור האחרון ניסו לטפל בבעיה. כולם סיפקו רק סעד חלקי. הבנקים ממשיכים להתנכר למצוקת הציבור. הדבר מקבל משנה תוקף על רקע יוקר המחיה בישראל, שרק מאמיר. מחירי הדלק שוברים שיאים, וכך גם החשמל ומוצרי יסוד אחרים. כשההכנסות נשארות במקום, יותר ויותר משפחות נדחקות למינוס. זה כבר לא סוד: משפחות שלא גומרות את החודש הן לא רק משפחות מתחת לקו העוני, אלא גם משכילות ועובדות. אם הן תישברנה, תישבר גם המפרקת של המדינה.

לעתים קרובות אזרחים תמימים נאלצים לפנות להלוואות בשוק האפור, שכבר מזמן לא משרת רק אנשים משכונות מצוקה, אלא גם את מעמד הביניים. משפחה שהולכת בדרך הזו, אולי לא תחזור. לבנקים, באטימותם, יש אחריות אישית לכך. הם לא יכולים להפנות עורף למחנק הכלכלי שבו חיים רוב אזרחי ישראל. אני קורא לראשי הבנקים בשלב הראשון להוריד את הריביות על האוברדראפט לפחות לרמתן האירופית. את הכסף הגדול הבנקים צריכים ויכולים להרוויח מעסקים והשקעות – בביו-טכנולוגיה, באנרגיה חלופית ועוד – לא מהעו”ש של האזרחים.

אני יודע מה ההשלכות של הריביות האלה. אני מכיר את המבט בעיניים של מי שנאלצים להיכנס למינוס. ואני מכיר את הסחרור שאליו המשפחות נכנסות. כבר עשר שנים אני מפעיל בירושלים את עמותת בקהילה. בני נוער בשנת שירות בירושלים מספקים סיוע לימודי וחברתי לתלמידים בשכונות מוחלשות, בתוך ומחוץ לבית הספר. המדינה, בתורה, צריכה להבטיח שלאזרחים יש את הכלים להתמודד עם הבנקים.

בתי הספר חייבים ללמד איך מנהלים משק בית ביעילות. אזרחי המחר חייבים ללמוד מגיל צעיר איך לחסוך ולנהל נכון את כלכלת משפחה. הבנקים לא רוצים שנדע להשוות עמלות. יותר מ-70 עמלות וריביות שונות ומשונות באחוזים ושברי אחוזים מופעות על גבי הטפסים שאנו חותמים עליהם בבנק מבלי לקרוא. על אף התנהגות הבנקים, לכל אחד מאתנו יש אחריות אישית למצבו. גם מבוגרים צריכים ייעוץ והכוונה בנושא הזה, ויש מקומות ללמוד.

ארגון פעמונים, שעמו אני בקשר, עושה עבודה נפלאה. הארגון מספק בהתנדבות ייעוץ והכוונה כלכלית למשפחות. בפעמונים מדווחים על עלייה מתמדת בפניות, המגיעות כיום גם ממעמד הביניים. זו תוצאה ברורה של העלייה ביוקר המחיה ומדד נוסף למספר המשפחות שנקלעות לקשיים. סביר להניח שעם המשך העלייה ביוקר המחיה, העמותה תהיה עסוקה יותר ויותר. הבנקים מנותקים. מי שמחליט לעשות קופה מהאנשים שהוא צריך לשרת, לא מבין איפה הוא חי. בסבב הקודם של המחאה הבנקים יצאו בזול. בקיץ הקרוב הם כבר לא.

הכותב הוא ד”ר ויו”ר ומייסד קרן ההון סיכון הירושלמית JVP